Te lo meto en este mensaje ya y así no se me olvida.
El podcast de Evan Millner http://latinum.mypodcast.com/ tiene una sección dedicada al método de George Adler (http://www.archive.org/search.php?query=creator%3A%22Adler%2C%20G.%20J.%20(George%20J.)%2C%201821-1868%22) para aprender latín que puedes encontrar en
http://books.google.es/books?id=GJgAAAAAYAAJ&client=firefox-a
yo estoy ahora haciendo los dictados que están en el podcast (dictata) y no tengo planteado por el momento hacer el método completo... PERO hace tiempo supe de un método igual para ático:
http://books.google.es/books?id=NRMBAAAAYAAJ&client=firefox-a
Sigue los mismos principios que el de George Adler... Lo comento porque Evan Millner ha hecho el método de Adler para latín y nos hemos comunicado en latín y su fluidez deja pasmado a cualquiera. Yo he retomado el Athénaze (habiéndome fijado ya una base de pronunciación, que estaba MUY descuidada, repasándome las lecciones de Kypros.org) y voy a acabar desde la 10 hasta el final del volumen I a ver si me da tiempo ahora en fiestas.
Saturday, 11 April 2009
הלטינית
כן, כמו שמיכל אמרה, דווקא הבלשנים פה לא מקפידים כל-כך. אני משתדל לכתוב פה יחסית יפה ולא לדבר בערסית הרגילה שלי מהבית, למה אני יודע שיש כאן כמה אנשים שזה מקפיץ אותם שאני מדבר ככה, והם מתעצבנים שאני אומר שבלטינית יש שלוש מינים.
בכל אופן, יש בעיה גדולה מאוד עם "הגיה נכונה" של הלטינית, כי כבר אין לנו דוברים חיים, ולכן כל נושא ההגיה קצת נתון לויכוח. מה שברור לחלוטין ש-c ו-g לא התרככו לפני i ו-e (ולכן Cicero הוא "קיקרו" ולא "ציצרו", "צ'יצ'רו" או "סיסרו"). גם לגבי זהות של יוליוס קָיְסר (ולא ג'וליוס סיזר או כל וריאציה אחרת) אין עוררין.
הויכוח היותר קשה הוא על נקודת קטנות יותר, כמו הטעמה ונושאים כאלה, ואני מניח שלך זה לא יפריע במיוחד, אבל זה לא הכל. גם שחזורים "יחסית" מדויקים של הלטינית (כמו זה שמתשמשים בו בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית למשל), הם קצת מוגבלים. כמעט אף אחד אצלנו לא טורח לגלגל את ה-r, להגות את ה-v בתור w או להקפיד על התנועות הארוכות (על מיקום נכון של הטעם כן מנסים להקפיד). יש גם דברים שאפילו הקלסיקנים הכי קפדנים לא מודעים אליהם, כמו זה ש-m בסוף מילה בלטינית כמעט תמיד סימנה תנועה מאונפפת (כמו בצרפתית) ולא סתם m פשוטה.
אם אתה רוצה להקפיד, אז הנה שיעור אחד בסדרה של פודקסטים שמנסה ללמד לטינית תוך כדי הקפדה על ההגיה:
http://latinum.mypodcast.com/2007/02/Bennett_On_Latin_Pronunciation_the_evidence-31085.html
בכל אופן, יש בעיה גדולה מאוד עם "הגיה נכונה" של הלטינית, כי כבר אין לנו דוברים חיים, ולכן כל נושא ההגיה קצת נתון לויכוח. מה שברור לחלוטין ש-c ו-g לא התרככו לפני i ו-e (ולכן Cicero הוא "קיקרו" ולא "ציצרו", "צ'יצ'רו" או "סיסרו"). גם לגבי זהות של יוליוס קָיְסר (ולא ג'וליוס סיזר או כל וריאציה אחרת) אין עוררין.
הויכוח היותר קשה הוא על נקודת קטנות יותר, כמו הטעמה ונושאים כאלה, ואני מניח שלך זה לא יפריע במיוחד, אבל זה לא הכל. גם שחזורים "יחסית" מדויקים של הלטינית (כמו זה שמתשמשים בו בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית למשל), הם קצת מוגבלים. כמעט אף אחד אצלנו לא טורח לגלגל את ה-r, להגות את ה-v בתור w או להקפיד על התנועות הארוכות (על מיקום נכון של הטעם כן מנסים להקפיד). יש גם דברים שאפילו הקלסיקנים הכי קפדנים לא מודעים אליהם, כמו זה ש-m בסוף מילה בלטינית כמעט תמיד סימנה תנועה מאונפפת (כמו בצרפתית) ולא סתם m פשוטה.
אם אתה רוצה להקפיד, אז הנה שיעור אחד בסדרה של פודקסטים שמנסה ללמד לטינית תוך כדי הקפדה על ההגיה:
http://latinum.mypodcast.com/2007/02/Bennett_On_Latin_Pronunciation_the_evidence-31085.html
Subscribe to:
Posts (Atom)